לשכת ההוצאה לפועל גן עדן לחייבים, האומנם?!

משפט זה מוכר היטב לעורכי הדין אשר עיקר פועלם הינו ייצוג זוכים בלשכות ההוצאה לפועל, אך לטעמי יש קושי, עבורי לפחות, להסכים עם משפט מכליל  כזה.

המחוקק חוקק חוקים רבים אשר במסגרתם העניק לזוכים הליכים מבצעיים רבים ועמם ניתן לקדם את הליכי הגביה מול לשכת ההוצאה לפועל, דהיינו: הגבלת עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת כרטיס אשראי, עיקול חשבונות בנק, עיקול רכב וכו'.

לעניות דעתי,  כאשר אף הליך מבצעי לא צלח ברי כי מדובר באדם נטול יכולת כלכלית אמיתית ואל נא לנו לשפוט את אותו אדם החב כספים אלה לחומרא, אלא לרחמו ואולי אף כאשר יגיע שעתו ללכת לעולמו ילך בצער רב  או שמא מדובר באדם נכלולי הבקיא בניסיונו הלא מועט בלשון המעטה בהתחמקות מתשלום לנושיו אף, עוסק הוא בלייצר חובות נוספים ביודעין ובזדון לצורך הונאת נושיו, קרי, כי כל פעולתיו נעשו בחכימה תחילה.

ברור לנו כי מול אדם זה הליכי הוצאה לפועל לבדם אינם יועילו וראוי להפעיל אסטרטגיה אחרת לצורך גביית הכספים אותם הוא חב. אדם כזה ראוי ואף בגדר "מצווה" לעצורו שמא יפגע בנושים תמימים נוספים.

אם כך, סבורה אנוכי כי המשפט גן עדן לחייבים, אינו חל על כל החייבים בהוצאה לפועל.